ההתקרבות הדיפלומטית בין ארה"ב לאיראן – חדשות רעות עבור ישראל

נשיא צרפת עמנואל מקרון בחר בלי הודעה מוקדמת להזמין לוועידת ה-G7 את שר החוץ האיראני.

המהלך של מקרון לא היה רק ​​מפגן משמעותי של כוח, שאולי התרחש ללא רצונו של טראמפ, המהלך היה גם מנוגד לחלוטין לרצונה של ישראל.

ברגע אחד כפתה צרפת את המפגש בין טראמפ לשר החוץ של איראן. יחד עם זאת, אל תאמינו לרגע שטראמפ הופתע לחלוטין מהופעתו של שר החוץ האיראני בוועידת ה-G7.

מקרון אולי לא התייעץ עם טראמפ, אך הוא בהחלט השאיר לעצמו זמן לתכנן את המפגש ולעדכן את טראמפ בנסיבות הפוליטיות שהובילו להחלטה הזו.

בין אם זו הייתה כוונתו של מקרון ובין אם זה קרה שלא במכוון, אנו עשויים להיות עדים לצעד הראשון בהתקרבות בין ארה"ב לאיראן.

המהלך של מקרון הנגיש בפני איראן וארה"ב הזדמנות מינורית, כביכול כאילו זה קרה "על הדרך" ובאופן לא מתוכנן, להתחיל להתבונן במה שעשוי להפוך בעתיד לפגישה ודיאלוג משותף בין טראמפ להנהגה האיראנית.

למרות שאיש אינו התחייב לשום דבר, ברור כי הצעד הראשון בהחלט נעשה.

הן איראן והן ארה"ב לא שינו את עמדתן בפומבי. ההנהגה האיראנית עדיין גורסת כי כל דיאלוג עם ארה"ב אינו בא בחשבון עד הסרת הסנקציות, שמאיימות על כלכלת ארצה – למעשה זו הייתה עמדתה של איראן מאז שנת 2015. ארה"ב מצידה גם ממשיכה להצהיר כי ה"לחץ המירבי" על איראן ממשיך וכי לא חל כל שינוי במדיניות כלפי איראן.

יחד עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שמדינות: "שרות שיר מסוים אינו מונע מהן ביום מן הימים לשנות את המנגינה", דהיינו איראן וארה"ב יכולות לדבר בקולות שונים כלפי חוץ ואילו לנהל שיחות בטון אחר בפגישות סגורות.

בהתבוננות מעמיקה יותר אל צפון קוריאה, ניתן לראות כי לצפון קוריאה הייתה אותה תגובה רשמית לגבי דיאלוג דיפלומטי פנים אל פנים עם ארה"ב, בדיוק כפי שמנהלת כיום איראן. ואז, הופיעו פגישות פנים אל פנים – לא בין פקידים או שליחים, אלא בין המנהיגים הבכירים.

בעוד שהסיכויים לקשרים דיפלומטיים בין ארה"ב לאיראן עשויים להוות חדשות טובות לחלקים גדולים של העולם, ישנן כמה מדינות בעולם, שבלשון המעטה, אינן מרוצות דיפלומטית או צבאית מן הפגישה שככל הנראה מתהווה בין ארה"ב ואיראן – אחת מהמדינות האלו היא ישראל.

המהלך האחרון של מקרון והמעקב אחר אופיו של טראמפ גורמים לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ולמדינתו להתחיל ולדאוג ברצינות כלפי האיומים המתהווים על גבולותיה של ישראל.

טראמפ הודיע ​​כי ייפגש בשמחה עם מקבילו מאיראן, רוחאני. אם זה יקרה, סביר וארה"ב תתקדם לעבר איראן בדרך דומה, לדרך שעשתה עם צפון קוריאה. פירוש הדבר הוא כי דיאלוג עם איראן יהפוך לעדיפות עבור ממשל טראמפ, וזה יחליש את יכולתה של ישראל להשפיע על ארצות הברית בדרישותיה כלפי איראן.

מאז פגישת ה-G7 מנסים אנליסטים ואסטרטגיים ביטחוניים מישראל לחזות את כל התוצאות הפוטנציאליות מהמהלך של מקרון.

ישראל תהיה מרוצה ביותר אם לא יקרה כלום, אבל זו אינה הסבירות הגבוהה ביותר בתרחישים השונים שעולים.

ישראל מבינה שלמרות כל המכשולים, ארצות הברית רוצה לפתות את איראן לשיחות. בישראל מבינים שטראמפ עומד בשנה הבאה לפני מערכת בחירות, ולכן ירצה להשיג הסכם והישגים, התואמים את הבטחות הבחירות שלו לגבי המזרח התיכון.

למרות שזה לא נאמר בגלוי, החששות בישראל הם כי טראמפ להוט להטביע את חותמו בענייני העולם ולהוכיח שהוא יכול להשיג עסקה טובה יותר מקודמו, וזה עוד טרם הבחירות בארה"ב.

בישראל מאמינים כי טראמפ ימצא את עצמו בתוך חדר המשא ומתן, כשהוא משוכנע שהוא אשף באמנות המשא ומתן – טראמפ ינסה להשיג הישג לפני הבחירות בארה"ב, ולכן ינסה להשיג במהירות הסכם "פורץ מסגרות" עם איראן, שאף אולי יישמע מופרך כשיפורסם.

למעשה, כל דיאלוג של ארה"ב ואיראן זורק את הפרדיגמה הביטחונית של ישראל לנפילה חופשית.

איראן היא מדינה שמחויבת "לחיסולה" של מדינת ישראל ונמצאת גם בעימות ראש בראש עם בעלת בריתה של ישראל, ארצות הברית.

ברור כי לישראל קל יותר להתמודד מול איראן שארה"ב מתנגדת למשטר האיראני. אולם, למרות כי סביר שהשיחות המתהוות בין ארה"ב לאיראן לא ישנו את נקודת מבטה והתנהגותה של איראן, הסבירות היא כי השיחות יקשו בהפעלת הלחץ האמריקאי על איראן.

בניגוד לישראל שסדר היום הביטחוני שלה עוסק באיראן, לארה"ב יש סדר יום לאומי נוסף – רוסיה וסין.

ארה"ב במבט עמוק יותר תסתכל על המאבק הגיאו-פוליטי שלה העולה עם רוסיה וסין, ואולי תנסה לגרור את איראן תחת חסותה עד כדי סיפוק תמיכה מופרזת לאיראן.

אולם סביר יותר, כי ארה"ב תיפול לעמדתה הקלאסית, ברירת מחדל, של ניהול המצב ומשיכת זמן עם איראן כדי לנהל את המאבקים הגיאו-פוליטיים שלה נגד רוסיה וסין, וזאת במקום לפתור את הבעיה עם איראן.

בניגוד לרצונה של ישראל, איראן מצידה מצפה בדיוק לגישה האמריקאית הזו. במצב שכזה איראן תוכל להמשיך בשלה, תוך דחיית הלחץ מעליה, וכך למעשה להוביל את ישראל למצב חשיבה חדש – זו בדיוק הגישה שאיראן מקווה לה.

התקרבות דיפלומטית בין ארצות הברית לאיראן אינה חדשות טובות לישראל, לא חדשות טובות לארצות הברית ולא חדשות טובות לעולם. זה מתפרש כחולשה של ארה"ב, "עקב אכילס" שלה – ואיראן יודעת זאת היטב.

הסמיכות בין ועידת ה-G7 לתקיפות הישראליות האחרונות, בארבעה אזורים במזרח התיכון, מבטאת היטב את הלחץ הדיפלומטי והצבאי שנקלעה אליו ישראל, בשל השיחות המתהוות בין ארה"ב לאיראן.

למעשה ישראל מנסה להציב את הקווים האדומים שלה לטראמפ, תוך כדי שהיא נחושה לטפל באיומים, המצטברים על גבולותיה, ובמידה ואכן יהיה הסכם בין ארה"ב לאיראן, ישראל פועלת כעת להגיע לעסקה הדיפלומטית, תוך עמדה צבאית של כוח ולאחר חיסול האיומים הקריטיים עליה, איומים הנובעים מזרועותיה הארוכות של איראן בעזה, לבנון, רמת הגולן, סוריה, עיראק ויש אומרים שאולי גם תימן.

✏אברהם תמקר

_________________________

להצטרפות לקבוצת הפייס שלנו לחצו כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s